# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/29/

וזה שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון כא, נז:): שפורים הוא בבחינת יום כפורים, עין שם, הינו כנ"ל, כי בחינת פורים - שממשיכין יראה עלאה מאד הנ"ל שהתחיל משה להמשיך בארבעים ימים האחרונים שנשלמו ביום כפורים, כי עקר גמר התקון של ארבעים ימים האחרונים היה בעשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפורים, שהם ימים הנוראים, שאז ממשיכין היראה עלאה מאד הנ"ל, שהיא בחינת משיח, בחינת "והריחו ביראת ה'", בחינת מרדכי - "בשמים ראש מר דרור" וכו' (שמות ל, כג), שמגדל עצם הריח הקדוש של היראה עלאה הזאת מגיע ריח היראה הקדושה אפלו על כל הרחוקים מאד מאד, כי הריח יכול להגיע למרחוק מאד ולהחיות ולהשיב נפשות חלושות מאד מאד, שאי אפשר להחיותם בשום מאכל ומשקה, כי אם בריחות נפלאים - יכולים להחיות ולהשיב גם נפשות כאלו, ועקר הריח דקדשה היא היראה עלאה מאד הנ"ל.

וזהו שאנו מבקשין בראש השנה ויום הכפורים: ובכן תן פחדך ה' על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וכו' - 'על כל מעשיך' דיקא, 'על כל מה שבראת' דיקא, הינו שיהיה נמשך פחדו ואימתו ויראתו על כל המעשים והברואים, שלכלם יגיע ריח היראה, עד שכלם יראו את ה', בבחינת (תהלים לג, ח) "יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל".

ויראה נפלאה זאת של ראש השנה ויום הכפורים, אנו מתחילין להמשיך עלינו קדם פסח שהוא ראש לרגלים, התחלת קבלת התורה בשבועות שהיה ביראה ואימה גדולה, ועכשו אנו מקדימין להמשיך יראה נפלאה מאד בפורים וארבע פרשיות שקדם פסח. אבל זאת היראה נפלאה של פורים נמשכת עלינו בשכל נפלא מאד מהצדיקים הגבוהים מאד מאד, עד שהיראה נעלמת מאד ואין נכר ונראה כי אם עצם הפלגת השמחה של היראה, כי זה עקר שלמות התקון של היראה - כשנזהרין שלא לבא על־ידי היראה והפחד לעצבות חס ושלום, שלא יפל על־ידי־זה יותר חס ושלום, רק על־ידי היראה יתחזק בשמחה גדולה בה', להיות בטוח בחסדיו המרבים שהכל יתתקן ויתהפך לטובה, וכנ"ל:

נמצא, שבאמת פורים וראש השנה ויום הכפורים הם בחינה אחת - להמשיך יראה עלאה מאד הנ"ל, שהיא עצם השמחה כנ"ל, רק שבראש השנה עקר ההתגלות הוא היראה, וגם אז צריכין לשמח, כמו שכתוב בראש השנה (נחמיה ח, י): אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות - בחינת משלוח מנות, בחינת שמחת פורים. ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם - כי זה עקר האזהרה שהזהיר אותם אז נחמיה, כשראה שנפל עליהם יראה ופחד גדול כשקראו לפניהם את התורה, מחמת שראו בעצמן שעברו מאד אז כמעט על כל התורה, כי נכשלו אז בנשים נכריות, על־כן אמר להם שאף־על־פי שעשו מה שעשו ועכשו נפל עליהם יראה ונתעוררו לתשובה - יהיו נזהרין מאד מאד מעצבות, בחינת ואל תעצבו - שלא יבאו על־ידי היראה והפחד לעצבות חס ושלום, כי חדות ה' היא מעזכם - כי השם־יתברך מחזק אותנו בשמחה וחדוה בכל מקום שאנחנו שם. וכמו שאמר רבנו ז"ל, שאפלו אם האדם הוא כמו שהוא, תכף שמתעורר לשוב להשם־יתברך - תכף הוא עברה גדולה כשיש לו עצבות חס ושלום. ועל־כן גם בראש השנה ויום הכפורים צריכין להתחזק להיות בשמחה כנ"ל.

וכן בפורים שאז עקר ההתגלות היא השמחה נפלאה ועצומה של היראה, בחינת (תהלים ב, יא): "וגילו ברעדה", בחינת (שם סח, ה): "ביה שמו ועלזו לפניו", אבל בודאי גם בפורים צריכין יראה גדולה, שהיא עקר הארת מרדכי - "בשמים ראש" וכו' כנ"ל. רק שעקר ההתגלות בפורים היא עצם השמחה, שזה עקר הנס הנפלא והנורא וההארה עצומה של פורים שאינה נמצאת בשום זמן אפלו בשבת ויום טוב, הינו מה שנמשך על־ידי היראה הנפלאה שמחה רבה ועצומה, עד שכל אחד במקומו ישמח בה' וברחמיו המרבים מאד מאד, שזה נמשך מחכמה ושכל עליון מאד מאד שמאיר בפורים למטה, בבחינת רגלין עד תכלית העשיה, כידוע:

שיך לעיל להלכות בכור בהמה טהורה