# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/6/

ואנו מקדימין עתה להמשיך עלינו יראה עלאה דעלאה וכו' הזאת בארבע פרשיות ופורים שמקדימין אותם קדם פסח, כי פורים וארבע פרשיות הם הכנה לפסח, שהוא יציאת מצרים, שעקרו היה בשביל לקבל את התורה, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים" וכו'.

כי פרשת שקלים הם בשביל קרבנות והקמת המשכן, שכל זה בחינת יראה, כמו שכתוב (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה". וכמבאר לעיל, שכל הקרבנות - כדי לעלות מבהמה לאדם שהוא בחינת דעת, בחינת יראה, עין שם. וזה בחינת מאה אדנים שנעשו מהשקלים, שהם בחינת מאה ברכות כמובא (פרוש ספרא דצניעותא ב' להאריז"ל), בחינת כלל התפלות והברכות שכלולים במאה ברכות שהם בחינת יראה, בחינת (משלי לא, ל): "יראת ה' היא תתהלל". ועל־כן למדו אותם רבותינו ז"ל מפסוק (דברים י, יב): "מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה" - 'אל תקרי מה אלא מאה' [כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מג:)].

ופרשת זכור הוא מחית עמלק, שהוא כופר ואינו מאמין שהכל מהשם־יתברך, ורוצה לסלק היראה חס ושלום, ולהמשיך היראות הנפולות חס ושלום שמשם כל הגליות, כי 'עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל' (במדבר רבה יט, כ), והוא מיראם ומפחידם תמיד ביראות הנפולות, וכל התגברותו חס ושלום כשרואה שישראל נופלים חס ושלום מיראה דקדשה, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים". וצריכין אנו לזכר מעשה עמלק כדי להשמר ממנו, כדי להכרית זכרו בכל דור, ולהמשיך עלינו יראה עלאה וכו' הנ"ל, בחינת (שמות יז, טז): "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" וכו'. כי שם בכסא הכבוד - שם מקור היראה, בחינת מורא מלכות, שהכל מתפחדין ומתיראין מפני כסא מלכות, וכמו שכתוב (תהלים צז, ב): "צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו" וכו'. והשם־יתברך הרים ידו בכסאו שלא יהיה שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק (תנחומא כי תצא יא), והודיע שאין היראה בשלמות עד שימחה זכרו של עמלק. כי עקר שלמות השם והכסא הוא על־ידי היראה, כמובן בהתורה הנ"ל, שדיקא על־ידי היראה אשתלים שמא דקדשא בריך הוא: