# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/966/64/7/

וזה בחינת פורים - שרצה המן להגביר יראות הנפולות מאד, וצוה לכרע ולהשתחוות לפניו, כאלו אין שום יראה עלאה חס ושלום, רק רצה שיתיראו ממי שיש לו גדלה והתנשאות בזה העולם, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג, ב), כי אמר שהוא מזרע בנימין שלא השתחוה לעשו (ילקוט אסתר, רמז תתרנד), ועל־כן אין לו כח להפחידו ביראות הנפולות, ועקר כח המן היה על־ידי שהשתחוו לצלם, שהיא עקר היראה הרעה והנפולה מאד. כי עבודה זרה נקראת בלשון רבותינו ז"ל 'יראה' (סנהדרין סז.) כנ"ל, הינו יראה דסטרא אחרא.

וכן 'מפני שנהנו מסעדה של אותו רשע' (מגלה יב.), שהוא גם כן פגם היראה, כמבאר בהתורה 'רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה' וכו' (בלקוטי תנינא סימן עז), עין שם, שעקר היראה נמשכת בשעת האכילה דקדשה. ולהפך על־ידי אכילת אסור בודאי נפגם היראה מאד חס ושלום. וסבר המן, שהיראה נפלה כל־כך עד שיש לו כח להגביר היראות הנפולות מאד, שמשם תקף כל הדינים רחמנא לצלן, כידוע.

ועל־כן רצה להשמיד להרג ולאבד (אסתר ג, יג), מגדל תקף הדינים על־ידי התגברות היראות הנפולות אז כנ"ל, וסבר, שאין מי שיוכל להעלות יראות נפולות כאלה ולהמתיק ולבטל דינים חזקים וקשים כאלה. אבל השם־יתברך חמל על עמו, ושלח לפניהם את מרדכי ואסתר שזכו ליראה עלאה מאד מאד, עד שהיה להם כח להמשיך בצעקתם ותעניתם היראה עלאה דעלאה שימשיך משיח בעולם, שהיא בחינת ריח, בחינת (ישעיה יא, ג): "והריחו ביראת ה'", שזהו בחינת מרדכי ואסתר שנקראים על שם הריח הנפלא מאד מאד, בחינת "מר דרור בשמים ראש" (שמות ל, כג), שהוא ראש לכל הריחות והבשמים של שמן המשחה. ועקר הריח הטוב הוא בחינת יראה, בחינת 'והריחו ביראת ה'', וכמובן בהתורה 'תקעו תוכחה' (בלקוטי תנינא סימן ח). וכן אסתר נקראת 'הדסה' על שם הריח הטוב, בחינת "אשה יראת ה'". ועל־כן בשמן המשחה נתקדשו כל מעשה המשכן וכליו והכהנים ומלכים ובגדי כהנה, כי כל הקדשות הם בחינת יראה, בחינת (תהלים לד, י): "יראו את ה' קדשיו", כי כל מעשה המשכן הכל היה בשביל להמשיך יראה גדולה הנ"ל.

ומגדל עצם היראה עלאה ונפלאה שזכה מרדכי - היה לו כח לבטל ולשבר ולעקר קלפת המן־עמלק בכל דור ודור, דהינו לבטל בכל דור בכל אדם ובכל זמן תקף היראות הנפולות, ולהמשיך על כל אחד מישראל הארה נפלאה מהיראה עלאה דעלאה הנ"ל, שעל־ידי היראה הזאת יבא משיח והכל ישובו לה' מכל מקום שהם, כי יראה זאת נמשכת בשכל עליון כזה, ממקום קדוש ועליון ונורא ונשגב כזה, עד שאי אפשר לקלקלה חס ושלום בשום אפן בעולם. וזהו נפלאות ההארה העצומה שמאירה בפורים מה שאין כן בשום זמן, כמבאר בכונות פורים, עין שם בפרי עץ חיים, עין שם (פרק ה). הינו שנמשך אז הארת חכמה ושכל עליון כזה, עד שהיראה בשלמות עליון ונפלא כזה עד שהיא מאירה בכל אדם שבעולם בכל דרגא, כי היראה תלויה בדעת, כנ"ל.

וזהו הכנה לפסח שהוא ראש לרגלים שהם ימי יראה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן קלה), הינו לקבלת התורה, שזהו עקר יציאת מצרים, כי 'הדר קבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח.), כמו שכתוב (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו" וכו'. והכל על־ידי תקף היראה העליונה מאד שנמשכת מבחינת משיח, שהיא בחינת הארת מרדכי שנמשך בפורים, שעל־ידי־זה עקר קיום התורה שלא יפרו עוד את התורה לעולם, בחינת "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", כנ"ל. וזה גדל עצם השמחה של פורים, בחינת (תהלים ב, יא): "וגילו ברעדה", כי כל מה שהיראה גדולה יותר ונמשכת מדעת עליון יותר - השמחה גדולה ביותר.

וזה בחינת קריאת המגלה, שהיא בחינת קריאת התורה, שהיא בחינת יראה, כי צריכין לעמד בשעת הקריאה באימה ויראה ורתת וזיע כמו בשעת מתן תורה, כמובא בכל הספרים. ועכשו ממשיכין היראה בשכל עליון מאד מאד על־ידי קריאת המגלה שהיא פרסומי נסא, שמפרסם שאין להתירא משום אדם ומשום דבר שבעולם כי אם מהשם־יתברך לבדו, כמו שראינו בחוש בתקף הנס הנורא הזה על־ידי מפלת המן וגדלת מרדכי. וזה בחינת (אסתר ח, יז; ט, ג): "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם", 'פחד מרדכי' דיקא, בחינת יראה עלאה הנ"ל: