בהתורה הקדושה יש שני כחות, אש ומים. וכן האדם בשעה שעוסק ומעין בתורה יוצאים הבלים ואדים ממנו, ויש בהם חמימות ולחות שהם גם כן בחינת אש ומים, מי שזוכה שלמודו עולה להשכינה נעשה מבחינת שני הכחות הנ"ל שפע רוחניות ושפע גשמיות. אך לאו כל אדם זוכה לזה שיהיה למודו עולה להשכינה, ואזי כשהתורה יוצאת ואי אפשר לה לעלות אל מקום מכונה, ובתוך כך באין הגרדיני נמוסין השולטין בלילה ומכים עליה ונופלת למטה ונתפזרת בכל העולם, וכל בני העולם שואבים מהאויר שהוא מלא מהתורות האלו, שלא זכו לעלות למעלה ונתפזרו באויר העולם, אזי אצל אדם גדול וצדיק או על כל פנים אצל אדם כשר וירא שמים נעשה מזה טל תורה, וקצת זוכין להשיג מזה השגות וחדושין דאורייתא, ולקטנים שאינם יכולין להשיג ולחדש, מגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק נמרץ להתורה, שזה גם כן בחינת חדושין אצלו. אבל כשמקבלין מזה בני אדם שאינם כשרים, אזי נעשה אצלם מאלו התורות ל"ט מלאכות, ומגיע להם על־ידי זה חשק נמרץ והתעוררות חדש ליגיעות וטרחות ועבודות העולם הזה, שהוא ההפך ממש מ'טל' תורה הינו ל"ט מלאכות כנ"ל.