אמרו רבותינו ז"ל: לא תשכח יום דלית ביה טוב, ואין טוב אלא תורה, הינו כי בכל יום יש בו טוב הגנוז הינו רזין דאורייתא השיך לזה היום, אך כשהאדם רוצה להגות ולחשב בדברי תורה הינו ברזין דאורייתא והוא אינו כדאי לזה, אזי באים נחשים ועקרבים ומבלבלין מחשבתו דלא ייעול לאתר דלאו דיליה, ואלו הם המחשבות הבאים להאדם ומבלבלין אותו, ועל־ידי שהאדם רוצה וחושק עד מאד לכנס אל הטוב הגנוז ומדבק עצמו במדות טובות, אזי המדות טובות הם שערים ופתחים לראות ולהשיג על ידם הטוב הגנוז בכל יום, ואז כל יום ויום גדול וארך אצלו עד מאד, כי רואה ומשיג הטוב הגנוז הינו רזין דאורייתא השיך לכל יום ויום. וזהו עקר אריכת ימים. והעקר זוכין לזה על־ידי מדת הותרנות, שהאדם ותרן בממונו שזה מדתו של אברהם אבינו עליו השלום, ועל־ידי זה נופלין ונתבטלין כל הנחשים ועקרבים הינו המחשבות זרות המבלבלין מחשבתיה ונעשה צח וזך, ואז יכול לבוא בכל יום אל הטוב הגנוז השיך לו כנ"ל.