כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן, דהינו בכל הבחינות שיש במחשבה, דהינו פנימיות וחיצוניות, ושאר הבחינות כלם עד הנקדה, וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת – יכולים לפעל על־ידי־זה שבהכרח יהיה כן כמו שחושבין, רק שהמחשבה צריכה שתהיה בפרטי פרטיות ולא בדרך כלל (עין פנים). וגם לענין הלמוד מועיל זה – אם תהיה מחשבתו תקיפה ואחוזה מאד בזה, בודאי יהיה כן. דהינו למשל, שיחשב במחשבתו שיזכה ללמד ולגמר כל הארבעה פוסקים עם כל הפרושים, ובפרטיות באיזה אפן ילמד אותם ובכמה זמן, וכיוצא בשאר למודים, ויכניס מחשבתו בזה היטב בתקף גדול מאד כנ"ל – אז יזכה בודאי שיהיה כן, עין פנים (שיחות הר"ן סי' סב).