אין זה ממדת ענוה להיות שפל ונבזה ולא יהיה בו שום עזות דקדשה, כי אין לאדם חלק בתורה כשאין בו עזות דקדשה לעמד נגד כל הקמים עליו למנע אותו מעבודת השם יתברך, חס ושלום. ועקר מדת הענוה בשלמות הוא, כשהוא במדרגה שיוכל לכתב על עצמו כמו משה רבנו, עליו השלום: "והאיש משה ענו מאד" - זהו מדרגת הענוה בתכלית, וכמו שמצינו באמוראים, שאמר רב יוסף: לא תתני ענוה, דאיכא אנא (שם קמז).