פּוּרִים

מלכות המן־עמלק הוא מתגבר בתאות ממון, כדי לתפש על־ידי־זה כל ניצוצות הקדשה, ולהגביר ביותר ההסתרות שבתוך הסתרות, עד שרוצה להעלים ולהסתיר את הקדשה בהעלמה יתרה מאד. והצדיקי אמת שהם בחינת מרדכי, בחינת מלכות דקדשה, הם עומדים להלחם כנגדו ולהוציא בלעו מפיו ולהמשיך דעת גדול וקדוש כזה, עד שנתגלין כל ההסתרות ונעשין מהם תורה, וגם מוציאין ממנו כל הממון וכל הניצוצות שבלע ועושין מהם תורה.

מרדכי הוא בחינת "רב חסד", כי הם במספר השוה, בחינת עתיק, שזה בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שעל־ידם מעוררין מהשנה אפלו אותם שנפלו חס ושלום מכל השבעים פנים לתורה.

עמלק יונק מפגם הדעת, שעל־ידי־זה בא חס ושלום טמאת פגם הברית, שזה עקר טמאת עמלק.

עמלק היה פילוסוף ומחקר וכופר בעקר, ומשם נמשך דעת הפילוסופים הכופרים בכל התורה, ואומרים שעקר השגת התכלית הוא על־ידי הפילוסופיה והחקירות, ומחציפים פניהם כל־כך עד שאפלו מצות מעשיות שבתורה מפרשים רק על שכליות וחכמות שלהם, וכופרים בפשוטו לגמרי. וכל זה הוא מבחינת עמלק, שהוא האבן־נגף שיש בכל חכמה מהשבע חכמות, שעל־ידי־זה מי שנכנס לאלו החכמות יוכל להחליק ולפל, חס ושלום על־ידי האבן־נגף הנ"ל. והכנעתו הוא על־ידי אמונה שלמה ומצות מעשיות ועבודת השם בפשיטות ובתמימות גמור, בלי שום חכמות, והעקר על־ידי עבודת התפלה, כי התפלה משנה הטבע, ונתבטלין ממילא החכמות והחקירות שהם הולכים על־פי הטבע; וזה עקר התכלית אצלנו, שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך, בבחינת "הוא תהלתך והוא אלקיך".