צְדָקָה

עקר עכירת המח והשכל הוא רק על־ידי כלי המעשה, כי על־ידי מעשים עכורים גורמים כליון והפסד להשכל חס ושלום, ועקר תקון כלי המעשה הוא על־ידי צדקה שתלוי במעשה, בבחינת והיה מעשה הצדקה שלום, ועל ידי זה נשלם גם אור השכל.

על־ידי התענית, וכן על־ידי אכילת שבת זוכין לבטל ולהכניע האויבים, אבל לרב השלום צריכין גם להרבות בצדקה, ועל כן צריכים לתן צדקה ביום התענית כמו שאמרו רבותינו ז"ל אגרא דתעניתא צדקתא, וכן צריכין לתן צדקה לעניים על שבת.

צדקה הוא בחינת דבור בדעה, שעל ידי זה נמתקין כל הדינים ונתרפא הנפש ועולה לשרשה, ונתגלה כבודו יתברך.

על־ידי צדקה נותנין כח לבחינת רגלין, שיהיה יכול לילך בדרכי השם יתברך, והעקר על־ידי צדקה של שבת, הינו שנותן לעני על שבת, או שמאכסן עני על שלחנו.

צדקה הוא בחינת שמש, וצדקה שעושין בימי החול הוא כנגד שמש שבזמן הזה, וצדקה של שבת הוא כנגד שמש העתידה להתחדש לעתיד לבוא, שהוא כאור שבעת הימים.

על ידי שמתגבר האדם ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות, על ידי זה נתהפך הרגז לרצון.

על־ידי צדקה נעשה יחוד ברכה קדושה, שזה בחינת זווגין דקדשה. אך יש רשעים שנותנים צדקה, שאצלם נפגם בחינת היחוד ברכה קדושה הנ"ל, ונעשה מזה נאוף רחמנא לצלן. ואם היו גם הם נותנים צדקתם להצדיק האמת, היו גורמים פגם חס ושלום לדבור פיו של הצדיק שמקבל מבעלי צדקה כנ"ל, על כן מסבב השם יתברך שהרשעים אלו פונים עצמן רק אל השקרנים והצבועים וכו' (עין פנים). ונותנין להם הצדקה שלהם, ועל ידי זה נצולין הצדיקים מפגם הצדקה שלהם כנ"ל.

עקר התהוות הזמן, שעל ידי זה עקר קיום המעין והלב המבאר בפנים, שעל ידי זה עקר קיום כל העולם כלו, הוא על־ידי החסדים של אמת. [אמר המעתיק: מזה מובן שצריך האדם ליזהר מאד בכל יום לעשות איזה חסד של אמת בכדי שיהיה [לו] גם כן איזה חלק ושיכות בכל הנ"ל].

יש שעובד ה', והוא עדין רק בבחינת עבד וכו'. ועל ידי מצות פדיון שבויים על ידי זה יוצאין מבחינת עבד, עין פנים.