כשרוצים הצדיקים לשמע איזה דבור מה' יתברך, הם עושים תחלה את הדבור ובונים אותו על־ידי מעשיהם הטובים, ואחר כך זוכים לשמע דבורים מה' יתברך. וזה בחינת עשי דברו לשמע בקול דברו, כי הם עושים תחלה את הדבור ואחר כך שומעים אותו הדבור מה' יתברך, כי בזה הדבור ה' יתברך מדבר עמם.
וכשהצדיק שומע הדבור של תורה מפי ה' יתברך, יש להדבור שלמות, כי שלמות הדבור תלוי ביראה ויראה תליא באודנין. ועל כן מי ששומע דברי התורה מפי הצדיק בעצמו שזכה לשמע הדבורים מפי ה' יתברך בעצמו, על כן זה השומע מקבל דבור לשון הקדש בשלמות הינו ביראה, וזה בחינת ה' שמעתי שמעך יראתי (שם סימן יט).