פו

קדם שיורדת נשמת הצדיק האמת שהוא המנהיג האמת לעולם, אזי מכריזין בכל העולמות עליונים, שכל מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא, ומסתמא אין גם אחד שילמד איזה חוב חס ושלום על נשמה קדושה כזאת. בתוך כך בא הבעל דבר שהוא הס"מ בעצמו, וצועק אם זה הצדיק יבוא לעולם מה לי לעשות עוד, ועל מה שוא בראתני, כי בודאי יחזיר למוטב את כל העולם וכל העולם יתתקן על ידו בשלמות. אז משיבין לו להס"מ, זאת הנשמה צריכה לירד להעולם בודאי ואתה חשב לך עצה.

ואז הבעל דבר נותן לעצמו עצה שיהיה הצדיק הזה רשאי לירד להעולם, ואף־על־פי־כן יהיה אור אמתתו וקדשת צדקתו נעלם וגנוז ומכסה מהעולם מאד. (ומסתמא העצה על־ידי שמעמיד עליו איזה מפרסם הדור שיחלק על זה הצדיק ויעלים אורו בהעלמה גדולה, וזה החולק מסתמא יש לו להס"מ הכרות עמו מכבר, כי כבר היה לעולמים הרבה הרבה הרבה מעשיות כאלו וכמעט בכל דור ודור). ולולי שהבעל דבר מתגבר עצמו כל כך בכל דור ודור להעלים אור הצדיק האמת, בודאי כבר היה תקון העולם בשלמות. אך אף־על־פי־כן עצו עצה ותפר, ורבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום והנשמה הזאת יורדת בעולם, ואף־על־פי שבאמת עובר עליו מה שעובר ולולי ה' שהיה לנו וכו', אף־על־פי־כן הצדיק הזה הוא כובש מלחמות רבות, וסוף כל סוף יתתקן העולם על ידו בשלמות (שם מעשה ז).