כל זמן שאין האדם זוכה להתקרב באמת אל הצדיק האמת, אזי אף־על־פי שלומד ומתפלל תמיד אף־על־פי־כן אינו זוכה להרגיש טעם אמתי בלמודו ותפלתו, ואם היה משים אל לבו היטב, היה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו (ובאמת החסרון הוא מצד שלא זכה להתקרב לצדיק אמתי שיאיר לו האמת). ואשרי למי שזוכה להתקרב להצדיק האמת בעולם הזה בחיים חיותו, כי הבעל דבר מניח את עצמו על זה מאד למנע את האדם מזה כל ימי חייו חס ושלום, מאחר שעקר שלמות קדשת יהדותו תלוי בזה.
ולפעמים יש אדם שעושה מצוה כזאת שבא על־ידי־זה לבחינת מאור הקטן, ואלמלי היה האדם הזה זוכה להתקרב אל הצדיק האמתי שהוא בחינת מאור הגדול, כבר היה בא משיח והיה תקון העולם בשלמות. והאדם הזה אף שיש לו געגועים וכסופים גדולים מסתמא להתקרב לזה הצדיק, אך הבעל דבר מתגרה בזה האדם ביותר, ומזמין לו מניעות רבות אחרות בכל פעם בפרט מניעות המח כמבאר במקום אחר, ועקר המניעות על־ידי שמתלבש הס"מ עצמו באיזה חולקים ובודים הדוברים על הצדיק עתק וכו', על כן צריכין לבקש מאד מה' יתברך שיזכה לשבר כל המניעות ולהתקרב באמת להצדיק האמת, עין פנים (שם מעשה ח).