הצדיק האמת העוסק לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך הוא יושב עם האנשים שלו חוץ לישוב, הינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בודאי ההפך ממש מדרכי הישוב אשר רב מעשיהם תהו ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן, אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי, ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל, והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם, ועוסקים רק בתפלה ושירות ותשבחות לה' יתברך, ותשובה וודויים ותעניתים וכו'.
ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה', שנדמה לרב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת בפרט סגופים ותעניתים וכיוצא, אבל אצלם כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף־על־פי שהם יושבים באמת חוץ לישוב, אף־על־פי־כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב בכדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' יתברך ומתנהגים בזה בחכמה גדולה, כמבאר בפנים (שם מעשה יב).