רְפוּאָה

כל החולאות חס־ושלום הם בבחינת מחלקת, שאין שלום בעצמיו והיסודות מתגברין זה על זה ואין מתנהגים בשלום במזג השוה והרפואה הוא בחינת שלום.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, כי עקר המשכת השלום שהוא עקר בחינת הרפואה, הוא על־ידי שמכבד יראי ה' בלב שלם, שזה בחינת החזרת הכבוד לשרשו דהינו ליראה, שעל־ידי זה זוכין לשלום ולרפואה.

מה שהאדם חוזר לבריאותו לפעמים על־ידי רפואות, הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו ולשבר תאותו ורצונו ולקבל סמים מרים בשביל בריאותו ורפואתו, על כן הוא מצפה שיכף תאותו בשביל התכלית האמתי לעשות רצון יוצרו, ועל כן היא חוזרת אליו עד שנתרפא וחוזר לבריאותו על ידי זה, עין פנים.

רגל הוא רפואה להראה.

שמן הוא רפואה להראה כמו שאומרין העולם.

עקר החולאת בא מעונות, כי העונות הם בחינת עננים שמחשיכים את אור השמש שעל ידה הרפואה, ועל־ידי התפלה נתכפרין עונות והעננים כלים והולכים בבחינת מחיתי כעב פשעיך וכו', ואזי הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה.

כל הרפואות כלולין בשיר השירים, ועל־כן טוב לפעמים למי שיש לו חולה חס־ושלום בתוך ביתו, שיאמר שיר השירים כלו קדם אור היום.