יש שני צדיקים שהם מדברים זה לזה, והם ברחוק מקום זה מזה כמה מאות פרסאות, וזה הצדיק מקשה קשיא בתורה והצדיק השני שם במקומו אומר דבר שהוא תרוץ על קשיא זאת, ולפעמים זה מקשה וזה מקשה, והקשיא של האחד הוא תרוץ על הקשיא של השני, ועל ידי זה הם נדברים זה לזה, בבחינת אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו נדברו דיקא הינו ממילא, וזה אין שום בריה שומע כי אם השם יתברך, והוא יתברך מחבר הדברים זה לזה וכותב בספר לזכרון, בבחינת ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון, וזה הספר שנכתבין עליו דבריהם, הוא בחינת לב העליון ששם נכתבין דבריהם בבחינת כתבם על לוח לבך. וזה שלבו בוער בקרבו וחושק ללמד, רק שאי אפשר לו, הוא מקבל לב מלב הזה שלמעלה שהוא בחינת ספר זכרון, ומשם מקבל לבו חשקו והוא בחינת למוד מתוך הספר ממש. וגם אברהם אבינו עליו השלום שהיה ראש לגרים ולא היה לו ממי ללמד, רק על־ידי שהיה לב חושק מאד לעבודת הבורא, על כן קבל גם־כן מזה הלב שלמעלה שנקרא ספר זכרון, ואז לא היו עדין שום צדיקים בעולם והיה נכתב על הלב מה שחדשו הנשמות קדם הבריאה.