עקר המעמד־פרנסה, הינו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, וכל ההשפעות, הוא רק על־ידי אמת, בחינת אור הפנים, שהוא בחינת שבירת תאות ממון; אבל השקר, שהוא העבודה זרה של תאות ממון, אין לו שום קיום ומעמד, כי הממון והרוח שנדמה להאדם שמרויח על־ידי זה אינו ממון כלל, כי אין לו שום הנאה מזה, כי עבודה זרה אל אחר אסתריס ולא עבד פרין, ועל־כן באמת כל מה שמרויח ביותר חסר לו ביותר. וזה בעצמו השקר של בחינת העבודה זרה הזאת של תאות ממון, שנדמה להם שמרויחים על־ ידי זה, ובאמת אינם מרויחים כלל, כי חסר להם בכל פעם ביותר, והם כל ימיהם בעלי־חובות גדולים לתאותם, עד שעל־ פי־רב אלו הרודפים ביותר אחר תאות ממון הם מתים בעלי־חובות ממש ומאומה אין בידם, כי עקר הממון והעשירות דקדשה נמשך רק משבירת תאות ממון, שזה בחינת אמת כנ"ל (שם סי' כג).