מה שכשהאדם מבקש פרנסה אין נותנין לו תכף מן השמים, כי אם על־ידי סבות, לכל אחד לפי סבתו - זה, כי כל הפרנסה של ישראל מקבלין אותה על־ידי המלך, וכשנמשך המזון על־ידי המלך, נעשה ממנו ברורים וכו', עד שמתברר ממנו לאכילת ופרנסת ישראל; וגם בהאכילתו יש ברורים עד שמתברר ונעשים מהם אמרי־שפר, ואלו האמרי־ שפר מתחברין עם המלך, ונעשה מהם עטרה להמלך. ומחמת שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על־ידי ענוה וקטנות, בשביל זה אין נותנין הפרנסה תכף, רק על־ידי סבובים ובעתים מיחדים, וכל זה בשביל שלא יבוא לראות את המלך בקטנותו, רק כשהוא ביפיו וגדלתו, בבחינת "מלך ביפיו תחזינה עיניך", כי על־ידי הפרנסה רואין המלך בעטרה כנ"ל, עין פנים (שם סי' טז).