טִלְטוּל וּנְסִיעוֹת לַדְּרָכִים

לפעמים כשנגזר על האדם חס ושלום איזה גזרה, אזי אף־על־גב דאיהו לא חזי מזלה חזי, ומחמת זה רוצה להסתיר עצמו. ומזה בא מה שלפעמים האדם נוסע לאיזה מקום רחוק, וזה כדי להסתיר את עצמו. ואף־על־פי שהוא אינו יודע מזה, אף־על־פי־כן הנפש יודעת מזה, על־כן בא לו רצון לנסע, ואז צריך לזהר מאד שלא יתפרסם.

כשרואה האדם איזה נסיעה לפניו, אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דיקא, כי לפעמים הוא מכרח מן השמים להיות שם במקום זה דיקא כדי שיתקן שם מה שהוא דיקא צריך לתקן שם. ואולי היה מכרח לירד שם בשלשלאות של ברזל בשביל זה, ועל־כן הוא טובה לפניו מה שנזדמן לו נסיעה לשם. כי אפלו איש פשוט לגמרי מישראל מתקן גם־כן בכל מקום שהוא שם על־ידי איזה דברים שבקדשה שעושה שם במקום שהוא, ובלבד שיזהר על כל פנים להיות שמור מן העברה חס ושלום.