א.
דַּע, שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֵֶׂב וָעֵשֶׂב כֹּחַ מְיֻחָד לְרַפְּאוֹת אֵיזֶהוּ חוֹלַאַת מְיֻחֶדֶת, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶּלָא לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ וּבְרִיתוֹ, וְלֹא שָׁמַר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבֹר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא גַם־כֵּן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְקַיֵּם "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם", אֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּחֶלְקֵי עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לְחוֹלַאֲתּוֹ, אֶלָּא נִתְרַפֵּא בְּכָל מַאֲכָל וְכָל מַשְׁקֶה בִּבְחִינַת: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְכוּ' (שְׁמוֹת כג, כה), וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְרְמּוּ עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לִרְפוּאָתוֹ.