טז

וְגַם ר״י הַנִּזְכָּר לְעֵיל הוּא מְשָׁכַנִי לֵילֵךְ תָּמִיד לְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים אוּלַי יִהְיֶה לִי טוֹבָה לְכֶסֶף, וּבָזֹאת בִּלִּיתִי יָמִים הַרְבֵּה. וְכֵן מָשַׁךְ אוֹתִי לָרַב מִטֶּעפְּלִיק שֶׁבָּא אָז מֵרוּסְיָה, וְנִמְשַׁכְתִּי עַל יְדֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי עַל מַה בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם וְעַל מָה טָרַחְתִּי כָּל כָּךְ. וְלֹא הָיִיתִי רָגִיל תָּדִיר עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּיַחַד בַּעֲבוֹדַת ה׳ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְצַפֶּה קֹדֶם. וְהַכְּלָל כִּי הָיִיתִי אָז בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כִּמְעַט לְהִנָּתֵק מֵעֲבוֹדַת ה׳ וּמֵעִנְיַן רַבֵּנוּ זַ"ל, וּלְבַלּוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים רַק בְּפִלְפּוּלִים עִם הָרַבָּנִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי עַל יְדֵי רַבִּי אַלְטֶר בֶּנְצִיּוֹן מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, כִּי כָּל פַּעַם מָשַׁךְ אוֹתִי חֲזָרָה מֵהָרֶפֶשׁ וְטִיט שֶׁנָּפַלְתִּי לְשָׁם, וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה בְּכָל כֹּחוֹ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתִי בָּא אֶצְלוֹ לַחֲצַר שְׁטְרַאוּס שֶׁבִּרְחוֹב מֻצְרָרָה, שֶׁשָּׁם הָיָה מְקוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹכֵל וְיָשֵׁן שָׁם: (שם, ע.)