יט

אָמַר: הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָאָדָם גַּם אַחַר פְּטִירָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא [לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָבֹא אֵלָיו בִּשְׁבִיל תִּקּוּן]. וְדַע, שֶׁעִקַּר הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לְהַצַּדִּיק הָאֲמִיתִּי לְקַבֵּל תִּקּוּן, הוּא רַק מַה שֶּׁמַּדִּיחִין וּמְסִיתִין אוֹתוֹ מִזֶּה וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ בִּכְפִירוֹת וַהֲסָתוֹת שֶׁאֵין בְּהַצַּדִּיק מַמָּשׁ, כִּי גַּם שָׁם בֵּין הַמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה וְהַקְּלִפּוֹת, יֵשׁ מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם. עַל כֵּן הָעִקָּר לִקַּח זֹאת בְּדַעְתּוֹ, לִבְלִי לְהַנִּיחַ עַצְמוֹ לְפַתּוֹת וּלְהָסִית אוֹתוֹ שָׁם, רַק יַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ שָׁם בְּחֹזֶק לֵילֵךְ דַּיְקָא לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְאָז בְּוַדַּאי יַנִּיחוּהוּ. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר: גַּם שָׁם צְרִיכִין חִזּוּק אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיק, וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה עַל זֶה, מַה שֶּׁאֵרַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַצַּדִּיק ר' מֶנְדְל מִוִּיטֶפְּסְק עִם אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שְׁמוֹ ר' נֹחַ שֶׁנִּפְטַר עַל הַסְּפִינָה וְכוּ':