שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לְגַלּוֹת וּלְהַרְאוֹת הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד אַרְבַּע אַמּוֹת סָמוּךְ לְבֵיתוֹ[777], אַךְ הוּא מַעְלִים הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ בְּכַוָּנָה. וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לְקַבֵּל מִמֶּנִּי. וּבֶאֱמֶת הָיָה נִרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל שֶׁנִּתְקָרֵב אֵלָיו נִתְמַלֵּא תֵּכֶף יִרְאָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְנִתְלַהֵב מְאֹד לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לֹא נִרְאָה כָּזֹאת. וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן יִרְאָתוֹ הַגְּדוֹלָה גְּנוּזָה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בָּא עָלָיו יִרְאָה גְּדוֹלָה וּמִתְעוֹרֵר מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:
[777] הערת המחבר: אל יפלא בעיני הקורא עוצם ריבוי השבחים שרבינו ז"ל משבח את עצמו, כי כבר גילה דעתו בספריו הקדושים, שעיקר מעלת הענווה כשיהיה במדרגה שיכול לכתוב על עצמו כמו משה רבנו עליו השלום "והאיש משה עניו מאוד", זהו מדרגת הענווה בתכלית, וכמו שמצינו באמוראים, שאמר רב יוסף (סוטה מט ע"ב) 'לא תיתני ענווה דאיכא אנא'. עיין לקוטי מוהר"ן ח"א קמז.