שמעתי בשמו שאמר כבר, שיש לו תורות בלי לבושים, פרוש, שאינו יכול להלביש אותה בשום לבוש. ואמר: קרא אסמכתא בעלמא הוא, שסומך התורה על המקרא כמו שסומכין על איזה דבר וכו', כן התורה שלו גבה מאד, עד שאינה יכולה להתלבש כי אם דרך אסמכתא בעלמא, והבן:
ואמר, שמה שמתיגע כל כך קדם התורה, הוא מחמת שקשה לו מאד להוריד השגות התורה שלו בלבושים ודבורים שיוכל לאמרה ולגלותה, על כן צריך יגיעות גדולות לזה, ועין במקום אחר מזה. כי דרכו ז"ל היה קדם התורה שהיה יושב עמנו כמו שעה ושתים, והיה מתיגע מאד בכמה תנועות וגניחות, ואף על פי שישב בשתיקה, היה נכר מתנועותיו שיש לו יגיעות גדולות מאד, ואחר כך פתח פיו והתחיל לומר. ופעם אחת ראיתי בעיני בשעה שהתחיל לומר התורה תשעה תקונין יקירין וכו', שהיה כופל אלו התבות תשעה תקונין וכו' כמה פעמים, ובכל פעם תפס בכח בזקנו בשתי ידיו בשני צדדי זקנו שעל הלחיים, וכמעט שהיה תולשם מגדל היראה והמסירות נפש העצום עד אין סוף שהיה לו אז. וכבר נרשם שאמר, שכל דבר שעושה ברבים קשה עליו מאד מאד, וכשאומר תורה, נדמה לו שתכף שיוציא מפיו הדבור הראשון מיד תצא נפשו, וכן בהקדוש נדמה לו גם כן שתכף שיוציא מפיו ויאמר הדבור הראשון תצא נפשו: