השתטחות על קברי הצדיקים הוא דבר גדול מאד ומועיל לתשובה מאד מאד, כי על ידי זה חוזרין וממשיכין הארת הנשמה הקדושה של הצדיק למטה ונתקשר ביותר הנשמה שלו בהגוף, שזה בחינת 'חיים ושלום', וזה השלום הוא גדול ביותר מהשלום וההתקשרות שהיה בין נפשו וגופו בחיים חיותו:
כי עקר השלום הוא לחבר שני הפכים, וכל מה שהשני הפכים רחוקים ביותר, כמו כן השלום גדול ויקר יותר כשחוזרים ומתחברים ביחד, ועל כן אחר ההסתלקות שאז הנשמה רחוקה מהגוף בתכלית הרחוק, ובפרט נשמת הצדיק, ובפרט נשמת הצדיק הגדול במעלה מאד מאד שהנשמה שלו מסתלקת ועולה למעלה למעלה במקום שעולה והגוף נקבר בתוך הארץ, נמצא שעכשו הנשמה רחוקה מהגוף בתכלית, וכשחוזרין וממשיכין עכשו הארת הנשמה הקדושה שתאיר בתוך הגוף, זה בחינת שלום גדול ונפלא ביותר, שזה בחינת "יבוא שלום ינוחו על משכבותם"[360] שנאמר על פטירת הצדיקים:
כי באמת הצדיק הגדול אף על פי שנשמתו מסתלקת ועולה למעלה למעלה, אף על פי כן עקר השלמות שתהיה למטה גם כן כמבאר במקום אחר[361]. ואז על ידי הפלגת עצם השלום הזה שזוכה עכשו, על ידי זה הוא יכול לקשר ולהמשיך כלם לה' יתברך, אפלו הרחוקים מן הקדשה מאד מאד:
ועל כן על ידי שבאין על קברו הקדוש ועל ידי הבכיות והתפלות שמתפללין ומתחננין שם, על ידי זה חוזרין ומעוררין ביותר נשמת הצדיק האמת ומאיר ביותר למטה בזה העולם הגשמי, כי "צדיקיא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו" כמו שכתוב בזהר הקדוש[362], ונתקשר נשמת הצדיק ביותר בזה העולם ונתרבה השלום ביותר, עד שעל ידי זה יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו יתברך:
ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות כמבאר בפנים, על כן צריכין להתמרמר מאד על פטירת הצדיק, ועל מה שרחוקים כל כך עדין מה' יתברך, שזה בחינת הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קברי הצדיקים, כדי להחזיר ולהמשיך השלום שהוא מתלבש במרירות כנ"ל. ועל ידי המרירות והלב נשבר זוכין אחר כך לשמחה[363], שהיא בחינת 'שלום' בחינת "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון"[364]:
וזה בחינת המזמורי תהלים שאומרים שם על קברי הצדיקים, שהם בחינת עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם מקור השמחה כידוע[365]: (כתובת קעקע ג, ה ו)