יָדוּעַ וּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר[97], שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהַשִּׂיג וְלִתְפֹּס בְּדִבּוּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, אִם לֹא כְּשֶׁתִּקֵּן תְּחִלָּה 'אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ' כָּרָאוּי, וְאָז הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְיָכוֹל לְהָבִין דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק. כִּי אִם לָאו, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָׂה אֶצְלוֹ מִדִּבּוּרֵי הַצַּדִּיק וְכֵן מִכְּלַל הַתּוֹרָה - 'סַם מָוֶת' חַס וְשָׁלוֹם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[98]:
וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה 'נָפַל פּוּתָּא בְּבִירָא'[99], כִּי מַה יַּעֲשׂוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא זָכוּ עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת?
אַךְ עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא 'אֱמוּנָה', כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיקִים שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם, אָז הֵם בְּעַצְמָם מְצַיְּרִים לוֹ הָאוֹר לִ'בְרָכָה' וּ'לְסַם חַיִּים'. וְאָז עַל יְדֵי זֶה בעצמו נִתְתַּקְנִין גַּם הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, וְזוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית (עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת י"ד[100]): (קריאת שמע ד, ב ד-ה)
[97] ליקוטי מוהר"ן ח"א לו, ה.
[98] יומא עב ע"ב.
[99] שבת סו ע"ב. הסבר: ???
[100] וז"ל: כשיודע האדם בעצמו שמוחו אינו בשלמות, כי לא זכה לתיקון הברית עדיין, שעל ידי זה דעתו ומוחו אינם בשלמות כמבואר במקום אחר. עד שאפילו 'אור התורה' הקדושה יוכל להיפגם אצלו, שיהיה נעשה אצלו בחינת 'סם מוות' רחמנא לצלן. ואז כל מה שירצה לילך אחר חכמתו יקלקל יותר חס ושלום.