כשבא צדיק גדול ונורא שמגלה חדושים נפלאים בתורה שאי אפשר לסתרן בשום אפן, שרואין שהיא רק 'תורה מן השמים' שאי אפשר בשום אפן לגלות כזאת בשכל אנושי, אזי מתחלה חותרים החולקים להתלוצץ מהם, אבל כשרואים ששניהם קהות, כי אף על פי כן הלא הכל רואים שנמצא בהם חדושים נפלאים שאי אפשר להתלוצץ מהם, אזי דרכם לומר: מה חדוש, בודאי ידוע שהיה חכם גדול ונפלא וכל החדושים שגלה הוא רק מעצם חכמתו ולא בצדקתו חס ושלום.
אבל הצדיק אמתי מתפלל על זה תמיד לזכות להמשיך התגלות התורה אמתית מן השמים שהיא בחינת 'אש מן השמים', וגם שלא יוכלו החולקים להכחיש האמת ולומר שנאמר הדברים רק על פי 'חכמה' בלי 'יראה' אמתית חס ושלום. וזה מרמז במאמר רבותינו ז"ל שדרשו על שהתפלל אליהו "ענני ה' ענני"[206], ופרשו: 'ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם'[207], הינו שלא יתלו בשום תחבולה אנושית, רק הכל יודו ויאמרו האמת שהוא שפע אלהי ממעל תורה מן השמים: (תפלת המנחה ז, ג)