שלו

יָדַעְתִּי טוּב לְבָבְךָ בַּפְּנִימִיּוּת וּסְגֻלַּת נַפְשְׁךָ הָאֲצִילָה וּגְבוֹהָה מְאֹד, וְרָאוּי לְךָ לְהִתְגַבֵּר בְּכָל עֹז לְבַל תְּאַבֵּד הָאוֹצָרוֹת וְהַסְּגֻלּוֹת הַיְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשְׁךָ הַיְקָרָה מְאֹד... הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וְלֹא עָלֶיךָ לִגְמֹר הַמְּלָאכָה, רַק כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ - עֲשֵׂה. וְאִם לֹא עַכְשָׁו - אֵימָתַי. שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּזְכֹר מַה שֶּׁדִּבַּרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, זָקֵן שֶׁבַּזְּקֵנִים, אֲשֶׁר כֹּחוֹ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנֵנוּ וּמִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתֵנוּ לָנֶצַח בְּכָל דּוֹר, וּבְוַדַּאי יְתַקֵּן אוֹתָנוּ בְּתִקּוּן נִפְלָא. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ לְקַיֵּם דְּבָרָיו לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁךָ תָּמִיד בְּכָל דַּרְכֵי עֵצוֹתָיו, וְלִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתְּךָ כְּלָל לְעוֹלָם מִשּׁוּם דָּבָר, וְתַכְרִיחַ עַצְמְךָ הַרְבֵּה לִלְמֹד סְפָרָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם מְעַט אוֹ הַרְבֵּה וְתִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁךָ. וְהָעִקַּר שֶׁתְּבַטֵּל דַּעְתְּךָ נֶגֶד דַּעַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּשְׂגָּב זַצַ"ל: (שָׁם)