תצד

חֶמְדַּת לִבִּי, אֲשֶׁר הֶעֱמִיק בְּרוֹמְמוּת חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיכָן הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת לְהִתְאַחֵז וּלְהִתְאַחֵד בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְחוֹמֵד וְחוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַמַּנְהִיג הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ אֲפִלּוּ בָּנוּ בְּגֹדֶל עֹצֶם הַחשֶׁךְ שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה: (מִכְתָּב צ"ח)