עוד שמעתי מרבי אליהו חיים ז"ל (ואולי גם מרבי יצחק מאיר קורמן ז"ל), שפעם אחת בבקר אחרי התפלה יצא רבי נחמן טולטשינער ז"ל מהקלויז באומן, וראה בחוץ ווי עס טימעלט זיך, סי שטייען קיפקעס מענטשן (חבורות חבורות אנשים עומדים נדהמים והמומים), ושאל: על מה המהומה הזאת? ואמרו שאיש אחד נכבד ונגיד מתושבי אומן נפטר על משכבו בשנתו ולא קם בבקר, ותהם כל העיר על המארע המעציב הזה.
ענה ואמר רבי נחמן טולטשינער: הזהו פלא שלא קמים בבקר? הפלא והחדוש הוא שאנו כן קמים בבקר. והאריך קצת בדבריו שעל זה תקנו חז"ל ברכה מיחדת "המחזיר נשמות לפגרים מתים", שאנו מאמינים באמונה שלמה וחזקה שמפקידים בכל לילה פקדון הנשמה ביד אדון כל הנשמות וכמו שאומרים ב"אדון עולם": בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה. ואנו נוהגין להסמיך בבקר ברכת אלקי נשמה וכו' לברכת אשר יצר וכו' ומסימים "ומפליא לעשות" ותכף מתחילים אלקי נשמה וכו' המחזיר נשמות וכו' כי נטילת הנשמה בלילה והחזרתה בבקר הוא מנפלאות הבורא יתברך שמו אשר האדם בעת שנתו הוא חי ונושם אף שנשמתו בל עמו וגם זה נכלל בברכת "ומפליא לעשות". וממילא זהו הפליאה והחדוש שאנו מקבלים נשמה רגועה מחדש בחסדו ורחמנותו יתברך וקמים בבקר להיות בריה חדשה לעבודת הבורא אדון כל הנשמות, ובכח הזה להיות עמל בעבודת ה' כל היום לעשות נחת רוח לפניו יתברך ולזכר התכלית האחרון וכו' כאשר למדנו רבנו ז"ל.