פעם אחת נסעו מוהרנ"ת ורבי נפתלי מנעמרוב לברסלב להיות אצל רבנו ז"ל על ראש השנה כפקדתו, כשנכנסו אליו וקבלו פניו, אמר להם: "דאנקען גאט וואס איהר זענט שוין דא, אין אז איהר זענט דא האט באדארפט דיא גאנצע וועלט ציא זיין דא, אין אז זייא זענען נישט דא וויא אזוי זענט איהר דא. אין אז איהר זענט יא דא, באדארף דאך דיא גאנצע וועלט ציא זיין דא וכו'".
(תהלה לא-ל שאתם כבר כאן, וכשאתם כאן, צריכים כל העולם להיות כאן! [כמאמרו ז"ל "איש בל יעדר", "אפלו כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי"] וכשהם אינם כאן, איך זה שאתם כאן? וכשאתם כן כאן, צריכים הרי כל העולם להיות כאן!). וכך חזר רבנו ז"ל לפניהם כמה וכמה פעמים. (שמעתי זאת מפי ידידנו החסיד ר' נתן בארסקי (שליט"א) [ז"ל] נכד רבנו ז"ל. כשאמרתי השיחה הזאת לר' לוי יצחק קלסיה מאד ואמר שהיא יקרה וחדשה אצלו שלא שמעה מעולם, וזהו עוד נדבך לבנין הראש השנה של רבנו ז"ל).
אמר הכותב: רואים מכאן עד היכן הדברים מגיעים, כמה הפליג רבנו ז"ל בגדל יקרת הראש השנה שלו שהוא עוסק אז בתקון העולם כמאמרו ז"ל: כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי, ובפרוש אמר שעושה בראש השנה תקונים כאלה שבכל השנה אינו יכול לעשות כזאת, ממילא מובן מאליו שראוי לכל העולם לבוא אליו באומן על ראש השנה (כשיפתחו המצרים בחסדו יתברך), וברוך ה' שכהיום אפשר לנסע לשם בקלי קלות עם רצונות וכסופים עד ביאת ינון שמו במהרה בימינו אמן, ומה שבאמת זכו הנ"ל יותר מכל העולם להיות אצל רבנו ז"ל בראש השנה הוא מנפלאות תמים דעים, ובעצם זהו שאלת מוהרנ"ת לרבנו ז"ל מדוע זכה הוא יותר מכל העולם להתקרב אליו, כידוע זאת.