אמר מוהרנ"ת ז"ל: כדאי וכדאי לסבל כל הסבל והתלאות שהאדם עובר בעולם הזה במשך כל ימי חייו שבעים שנה בעמלו בעבודת השם, אפלו אם יהיה כדי שיהיה לו הרהור רע אחד פחות (כל כך חמור הרהור אחד, וכמו שאמר רבנו ז"ל [לקוטי מוהר"ן תנינא סימן קיד]: "עס האט א פנים אז מען דארף זיך פין א הרהור זייער היטן" – הדבר נראה שצריכים להשמר מאד מהרהור). והוסיף על זה רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל: "ווער שמועסט, צוליב אין מחשבה טובה מערער, איז דאך אודאי כדאי" (מי מדבר בשביל מחשבה טובה אחת יותר, זה הלא בודאי כדאי). (שמעתי מר' אליהו חיים ור' לוי יצחק).
(אמר הכותב: עין בלקוטי הלכות הלכות שלוחין ה"ג וזה לשונו: וראוי להאדם הבר דעת שיהיה מרצה שאפלו אם לא יפעל בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עברה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהינו שעל ידי עבודתו ותפלתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עברה אחת, הינו שעל ידי עבודתו זכה שעכשו יש לו עברה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם - גם זה היה כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעולם הזה כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועברות ולחטף לפעמים איזה מצוות. ואי אפשר להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשם יתברך ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שעור. והכלל שעקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים. עד כאן לשונו הקדוש).