רַבִּי יִצְחָק-בֶּער מִטֶעפְּלִיק (מִקֹּדֶם גָּר בִּטְרָאוִויצֶע) הָיָה עוֹבֵד ה' כָּל הַיּוֹם, תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה בִּדְבֵקוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה כִּמְעַט בְּהִתְפַּשְׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וְלֹא הִרְגִּישׁ שׁוּם אָדָם מִסְּבִיבוֹ, פַּעַם אַחַת כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבִרְכַּת "הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה" וְרָצָה לוֹמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" אֲזַי מֵרֹב דְּבֵקוּתוֹ וּבִטּוּל עַצְמִיּוּתוֹ הִתְעַלֵּף עַד שֶׁעוֹרְרוּהוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ. (שָׁמַעְתִּי מֵר' לֵוִי יִצְחָק).
עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵהַנַּ"ל, שֶׁמוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל אָמַר לְרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער בְּשִׁבְחוֹ: "רַבִּי יִצְחָק-בֶּער דַּאוִוינְט מִיט מְסִירוּת-נֶפֶשׁ" (רַבִּי יִצְחָק בֶּער מִתְפַּלֵּל בִּמְּסִירוּת-נֶפֶשׁ).
אָמַר הַכּוֹתֵב: כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (תַּעֲנִית ח ע"א): אִין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ.