רבי יצחק-בער מטעפליק (מקדם גר בטראוויצע) היה עובד ה' כל היום, תפלתו היתה בדבקות ובהתלהבות עצומה כמעט בהתפשטות הגשמיות ולא הרגיש שום אדם מסביבו, פעם אחת כשהגיע לברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" ורצה לומר "שמע ישראל" אזי מרב דבקותו ובטול עצמיותו התעלף עד שעוררוהו בני ביתו. (שמעתי מר' לוי יצחק).
עוד שמעתי מהנ"ל, שמוהרנ"ת ז"ל אמר לרבי נחמן טולטשינער בשבחו: "רבי יצחק-בער דאווינט מיט מסירות-נפש" (רבי יצחק בער מתפלל במסירות-נפש).
אמר הכותב: כבר אמרו חז"ל (תענית ח ע"א): אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו.