אחד מרבותיו ומלמדיו של החסיד מורנו הרב רבי שמואל הורביץ ז"ל בצפת בימי בחרותו, היה רבי בערל ווארשיוער ז"ל שהיה מורה-הוראה אצל ה"אבני נזר" משך שלשים שנה וגם היה מלמד אצל ה"חדושי הרי"ם", גדלתו וגדל חריפותו ובקיאותו אין לתאר, שקדן ומתמיד עצום יומם ולילה בלי לבטל רגע כאחד הגאונים הראשונים, והיה גומר הש"ס כל חדש, היה בקי בכל ספרי הראשונים ולא נזדקק להביט בספרי האחרונים כי תמיד היו מוצאים דבריו וקשיותיו ותרוציו בספרי המהרש"א ובמהר"ם שיף ובפני יהושע וכו', והיה מתרץ תמיד הקשיות של התוספות, והיה מפלפל כמה ימים בתוספות קטן בחריפות על חריפות עם תלמידיו ומתעמק כל כך בחריפות, עד שפניו היו מאדימות וחששו שלא יצא דם ממנו. והיה בקי בכל ספרי קבלה, בעץ חיים ופרי עץ חיים מהאריז"ל, כבקיאות יהודי ב'אשרי'. וכשלא היה מלמד את תלמידיו, היה לומד בעצמו יומם ולילה בהתמדה עצומה.
רבי בערל הנ"ל היה מקרב מאד לחסידות ברסלב, ובקי וחריף בספרי רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ועובד ה' על פי דעת רבנו ז"ל, ומחמת ההתנגדות העצומה על חסידות ברסלב של החולקים והעזי פנים שהיה אז בצפת (אשר כנו אותם בכל מיני גנאי ובזיון וסבלו מאד מזה המקרבים החדשים), יגע ולמד בספרים אלו בהצנע לכת, בדבקות ובעמקות, ועל פיהם עבד את בוראו בכל לבו ונפשו ובכל כחו כחד מן קמיא, נוסף על התמדתו העצומה בגמרא פרוש רש"י תוספות, וכמעט שלא ידעו המתנגדים מחסידותו זאת.
ספר רבי שמואל הורביץ, שבתחלת התקרבותו לספרי רבנו ז"ל והוא עדין בחור צעיר, התעורר מזה מאד מאד לעבודת השם יתברך ומצא בהם די ספוקו לרוות צמאונו ותשוקתו וחפצו לקרבת אלקים בחמימות והתלהבות, ושאב מהם חיות והתעוררות ומתיקות בלמוד התורה ובתפלה ובכל מצוה ומצוה. ואז לא ידע שיש חסידי ברסלב שלומדים ספרים אלו והולכים בדרכים האלו, וכשכמה אנשים מצפת ראו אותו עוסק בספרים אלו, התחילו לדבר על לבו דברי בלע והתנגדות עליהם ובלבלו את דעתו בכל מיני ספורים וכזבים שאין כדאי לכתבן, ולכל מי ששאל התנגד להם.
ובכן, לא ידע בנפשו מה לעשות ונתעוררו אצלו ספקות גדולות, אולי המתנגדים צודקים ואינו יכול להלך נגד כל העולם. אבל החיות וההתעוררות שקבל מספרים אלו לכל דבר שבקדשה, לא ראה שקבל אצל המתנגדים, ובתוך כך הוא רואה ומרגיש שהוא מתחזק ביתר שאת בלמוד התורה והקיום המצוות ובעבודת התפלה ובאמירת תהלים ובצעקה ושועה להשם יתברך, על כן החליט בנפשו: יהיה מה שיהיה, אני לא אתנתק חלילה מספרים אלו המחיים את נפשי, ולכך היה מתירא ופוחד לדבר בענין זה עם מורו ורבו רבי בערל הנ"ל, שמא הוא גם כן ידבר דברי התנגדות ביתר שאת (כי לא ידע עדין שהוא בעצמו ברסלבר חסיד).
אבל ביום בהיר אחד, חברו של רבי שמואל שלמד אתו יחד אצל רבו אומר לרבו: "הידעתם מזה כי רבי שמואל נהיה ברסלבר חסיד והוא לומד הספרים שלהם?", והוא מחכה לשמע מענה רבו לזה, ורבי בערל בשמעו זאת, תכף ומיד קם מלוא קומתו ונתלהב מאד בפניו ובתנועותיו והתחיל לומר בהתרגשות גדולה מאד: "איזה זכיה! איזה זכיה!", ומאד מאד התחיל לשבח ולפאר ולרומם חסידות ברסלב בלי שעור, ואמר: "הלא הם כלם יראים ושלמים, צדיקים ממש!". וכהנה וכהנה הרעיף שבחים רבים על החסידים הללו ההולכים על פי ספרים אלו.
באותו יום שנודע לרבי בערל שתלמידו רבי שמואל מתקרב לחסידות ברסלב, עזב את למודו לכמה שעות וישב עם תלמידו ודבר עמו מגדלת רבנו ז"ל וגדלת ספריו הקדושים וגדלת אנשיו, ואמר לו שטובה להנשמה ללמד ולומר ספר לקוטי מוהר"ן, אף על פי שאין מבינים מה שאומרים מרב העמקות שיש בו (ופעם אחת אמר לו שגם בזהר הקדוש במקומות שנדמה שמבינים, שם יש סודות יותר גדולים מבמקומות שלא מבינים כלום). וגם ספר לו מגדלת נוראות הציון של רבנו ז"ל באומן ושהוא משתוקק מאד להיות על ציונו הקדוש. ומאז נתחבר אתו הרבה בעבודת השם, וממנו קבל חזוק עצום להשאר על עמדו ולא להביט על שום התנגדות.
ואמר לתלמידו רבי שמואל על הלקוטי מוהר"ן, כי אין ספר חריף כמוהו בעולם, כי למד בו על פי קבלה וראה שעדין חסר לו הפשט האמתי, וחזר ולמד עוד פשט בעמקות יותר, וכשגמר את הלמוד ראה שעדין לא הגיע לעמקו, ולמד עוד הפעם יותר ויותר בעמקות וחריפות. וכן למד בו ארבע פשטים אחד עמק מהשני, ובפעם החמישית כלל כל הארבעה פשטים ביחד ומפני גדל החריפות שאמץ את מחו יותר מדי, גרם נזק למחו ונתעור בעיניו והפסיק לראות, ואחרי שבע שנים פתאום חזר אליו כח הראות. וכן ספר לו אביו של רבי שמואל כמה שנים לפני זה שרבי בערל נעשה פתאום סומא, ואחר איזה שנים התחיל לראות מעצמו. והדבר פלא.
ספר חברו של רבי שמואל, ששמע מרבו רבי בערל הנ"ל שאמר בפרהסיא בישיבה בין כל המתנגדים, שרבנו ז"ל כולל את כל כתבי האר"י ז"ל כי בדבור אחד של רבנו ז"ל, כלול עשרים דף מכתבי האריז"ל. ואם היה איש אחר מדבר דבורים אלו בצפת בפרהסיא, כבר לא היה יוצא חי, כי היו ממיתים אותו במקום (מעצם ההתנגדות), רק מפני שהוא רבי בערל היה הלמדן הגדול שהיה רבם של כל הרבנים בגליל, כי היו תלמידיו, וגם אביו של רבי שמואל הרב הגאון רבי ישעיה הלוי הורביץ ז"ל למד אצלו שבע שנים. בגלל זה לא נגעו בו לרעה ושתקו לו.