(כה)

פעם אחת בהיות רבנו ז"ל בקיץ האחרון באומן ועסק שם עם ג' האפיקורסים הגדולים לקרבם לאבינו שבשמים, פעם אחת מסר למוהרנ"ת איזה ענין לכתב אותו, וכן נתן אותו הענין להירש בער הורוויץ שהוא היה האפיקורס הגדול שבין השלשה הנ"ל, אשר עליו אמר רבנו ז"ל שהוא ממש "מצח הנחש". כשגמרו לכתב מסרו את הכתב לרבנו ז"ל, ואחר כך כשהלך הירש בער, הראה רבנו ז"ל את הכתב של הירש בער למוהרנ"ת, והתפעל מזה מוהרנ"ת עד למאד מיפי הכתיבה ובלשון מליצה נפלאה, וחלשה דעתו של מוהרנ"ת מזה שהוא עולה עליו בכתב ולשון מליצה. אז אמר לו רבנו ז"ל: אבל הכתוב אומר (ישעיה מג, כז): "ומליציך פשעו בי", הינו שיכול להיות מליץ טוב ובעל לשון אבל הוא פושעי ישראל, ממילא אין מקום להתפעל מהכתב הזה. ואז הרחיב את הדבור בשבח המליצה מצד הקדשה, שיש לה כח לעורר את האדם, ולעורר רחמי שמים לפעל ישועות גדולות ונפלאות. אבל על אלו הבעלי לשון ומליצה האפיקורסים והכופרים המליץ עליהם את הכתוב: "ומליציך פשעו בי". (שמעתי מידידנו החסיד רבי יצחק מאיר קורמן ז"ל. ועין בלקוטי הלכות ה' תפלה ה"ד אות ז' באריכות נפלא, ובספר חיי מוהר"ן המנקד סימן רו)