(לא)

כידוע שבין הדברים שירש מוהרנ"ת ז"ל מרבנו ז"ל היה גם השטריימיל שלו (עין בימי מוהרנ"ת שבשבועות תקס"ז לבש רבנו שטריימל), אבל אף פעם לא לבשו כי לא הרהיב עוז בנפשו ללבשו מחשש שלא יגידו עליו שהוא הרבי (כי מוהרנ"ת לא חבש שטריימיל בשבת כידוע. וכידוע אצלנו שהרבה פעמים היה צועק: איך וויס איך בין ניט דער רבי! - אני יודע שאיני הרבי!), רק בראש השנה באומן היה מחזיקו בחיקו בשעת התפלה, והנה בזמן תבערת המחלקת הנוראה הקיפו המתנגדים פעם בראש השנה את הקלויז והמטירו אבנים על כל מי שיצא מהקלויז וגם על החלונות, וסגרו אנשי שלומנו אז התריסים להנצל מחדירת האבנים שסכנו את חיי המתפללים. אחר התפלה נשארו אנשי שלומנו בהקלויז ולא יצאו החוצה עד יעבר זעם, ואמרו למוהרנ"ת לבל יסכן נפשו כעת ללכת לאכסניתו, כי האספסוף של המתנגדים עומדים הכן בחוץ ליד הקלויז לעשות בהם שפטים בצאתם מהתפלה, בשמעו זאת התלהב מוהרנ"ת והתאזר בעז רוחו ובכח רבנו ז"ל והוציא בזריזות את השטריימיל של רבנו ז"ל מחיקו ולבשו ויצא כך החוצה, תכף כשראוהו המתנגדים נפל עליהם אימתה ופחד וברחו על נפשם, וכך היתה הרוחה לאנשי שלומנו לשוב לבתיהם לקים סעדת יום-טוב. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ז"ל ומר' לוי יצחק ז"ל)