מוהרנ"ת ז"ל היה מרבה לזרז את אנשיו להרבות בלמוד התורה ועבודת התפלה ובכל דבר שבקדשה אף על פי שאינם עולים כהגן ואינם בכונה הראויה, כי מתוך הרבוי יזכה במשך השנים לחטף הרבה טוב והתעוררות אמתי לעבדו יתברך באמת ובתמים כרצונו יתברך. ושאל לו אחד: הלא אמרו חז"ל "טוב מעט בכונה מהרבה שלא בכונה", נמצא שעקר הדגש הוא על מעט בכונה ולא על הרבה שלא בכונה ולמה לו להרבות?
והשיב לו מוהרנ"ת במתק שפתיו: הלא אפלו על מעט גם כן צריך זכיה גדולה שיהיה בכונה תמה ושלמה, ואם חס ושלום גם המעט הזה היה שלא בכונה הרצויה אם כן יצא שכרו בהפסדו ולא נשאר לו כלום, אבל אם הוא מרבה בלמוד ותפלה ועבודת ה' אפלו שלא בכונה הרצויה יצא מזה לכל הפחות מעט טוב, ואז טוב לו, וזהו גם כן הכונה מה שאמרו "טוב מעט בכונה 'מהרבה' שלא בכונה", כי הטוב מעט בכונה יצא מתוך הרבוי שלא בכונה. ועל דרך שאמרו חז"ל: לעולם יעסק אדם בתורה ובמצוות אפלו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, הינו שמתוך רבוי העסק בתורה ובמצוות אפלו שלא לשמה יזכה על כל פנים לבא ללמד לשמה אפלו מעט, אבל אם לא ילמד כלל לא יזכה אפלו מעט לשמה. (שמעתי מר' אליהו חיים רוזין ז"ל)