דף קו - ב

נטילת ידיים {לתרומה} - צריך {ע} {עד הפרק} השלישי שזהו סוף האצבעות.

{קידוש ידים ורגלים} מן הכיור שצריך {במקדש} - {עד הפרק} העליון שהוא מקום חבור כף היד לזרוע.

{וכל דבר שחוצץ בטבילה בגוף} שנחשב לחציצה ופוסל את הטבילה של גוף האדם, {חוצץ} גם {בנטילת ידים לחולין, ובקידוש ידים ורגלים במקדש}. שאם נמצא עליהם איזו שהיא חציצה, נפסלת נטילת הידים, ונפסל קדוש הידים והרגלים.

{אמר רב: עד כאן} עד הפרק השני, זוהי נטילה {לחולין}. ו{עד כאן} עד הפרק השלישי זוהי נטילה {לתרומה}, ורב סבר כמו הברייתא והיה מראה על עצמו בידו עד היכן צריכה להיות הנטילה.

{ושמואל אמר: עד כאן}, עד סוף הפרק השלישי, {בין לחולין בין לתרומה לחומרא}, שאין חילוק בין תרומה לחולין ובשניהם הולכים לחומרא.

{ורב ששת אמר: עד כאן} עד סוף הפרק השני

- {בין לחולין בין לתרומה, לקולא}. שבשניהם מספיק לטול עד סוף הפרק השני.

{אמר בר הדיא: הוה קאימנא} הייתי עומד {קמיה דרב אמי, ואמר: עד כאן}, עד סוף הפרק השלישי, {בין לחולין בין לתרומה, לחומרא}. שבשניהם צריך עד סוף הפרק השלישי. (24)

{ולא תימא, רבי אמי} שעשה כך {משום דכהן הוא} ורגיל בתרומה, ולפיכך הרגיל את עצמו להחמיר אף בחולין עד הפרק השלישי כדי שיהיה רגיל כך גם בתרומה.

{דהא רבי מיישא, בר בריה דרבי יהושע בן לוי, הוא ליואי} שהוא היה לוי, ואינו רגיל באכילת תרומה. {ואמר} - {עד כאן} עד הפרק השלישי {בין לחולין בין לתרומה לחומרא}. ורואים שכך הוא סבר מעיקר הדין ולא מחמת הרגל של תרומה. (25)

{אמר רב: נוטל אדם את שתי ידיו שחרית, ומתנה עליהן} שהנטילה תועיל ל{כל היום כולו}, ובלבד שיזהר מלטנפם ולטמאם. ויכול הוא לאכול כל היום בלי נטילה, על סמך הנטילה הראשונה שנטל.