דף מט - ב

כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי. בכל ימות השנה: כמאן כר' יוסי. דאמר בפ''ק דר''ה (ד' טז.) אדם נדון בכל יום דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר''ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן: קצירי קצירי ממש. חולין ומיקרו קצירי לפי שנפשם קצרה מחמת חליים: מתני' דלא כבבלאי. מתני' דשרי עבה משום דלא מתאכלא בי' ריפתא: דלא כבבלאי. דאילו לבבלאי כיון דאכלי בהדי ריפתא תבשיל מיקרי ואסור: נקרני. שאוכלי' בנקיות לשון אחר נקדני שמדקדקים באכילתן וכדאמרי' בפ' שלשה שאכלו (ברכות דף נ.) הנקדנים תופסין אותו בכך: דייסא. מאכל של חטים מבושלים: דחיטי בלחמא דחיטי. דרב חסדא מבני בבל היה שהיו אוכלים פת בדייסא: בחסיסי. קמח של קליות: עד פרסה. לך פרסה כדי לאכול דייסא: לפתילה של אבר. שאינו מתעכל: בהוצא. בקליפת עץ: מאכילני רוקך. שאין דרך לקנח ההוצא לאחר שנתנה לתוך פיו כשמחזירה בקערה: מאכילני צואתך. צואה שתחת הצפרנים: בלוספיין. מין תאנים שקשין להתעכל: כ''ש שנסמוך עליהן למחר. שמתוך שאין מתעכלין מתעכבין במעים וכל זמן שעומדין שם זנין את הגוף: מורה ורוי. בעל הוראה ומשתכר שמתוך שראתה פניו צהובין היתה סבור' שנשתכר: כמגדלי חזירי'. שמתוך שמרויחין הרבה פניהם צהובין: גולפא. קנקן והיה מביאו לבית המדרש כדי שישב עליו: שמכבדת את בעליה. שלא היה יושב ע''ג קרקע: דהוטבי. גלימא חשוב': שעטני מעיל. שהיה חשוב בעיניו כמעיל: