דלג לתוכן העיקרי

פרק ל״ב - פסוק ל״ב

ויזרח לו השמש. לשון בני אדם הוא, כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר, זהו פשוטו. ומדרש אגדה ויזרח לו, לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג, כ.), ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו ע כשיצא מבאר שבע, מיהרה לזרוח בשבילו: והוא צלע. היה צולע פ כשזרחה השמש:

Documentation Index

גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:

טוען...