לז

גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּאָדָם יִהְיֶה מָמוֹן מִגְּזֵלָה, הֲגַם שֶׁלֹּא גָּזָל בְּפֹעַל מַמָּשׁ, רַק שֶׁחָמַד מְאֹד אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ, וְהַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה הַגְּדוֹלָה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ - הִנָּהּ כִּגְזֵלָה מַמָּשׁ. כִּי עַל־יְדֵי הַתַּאֲוָה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי זֶה לְבַד אֶפְשָׁר לִגְזֹל אוֹתוֹ. וְעַל־יְדֵי חֶמְדָּה זוֹ עוֹבְרִים עַל הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל "לֹא תַחְמֹד". כָּאָמוּר, הַחֶמְדָּה עַצְמָהּ הִנָּה אִסּוּר גָּדוֹל, כִּי עַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לִגְזֹל מָמוֹנוֹ וּבָנָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמוֹ בִּגְזֵלָה מַמָּשׁ, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה: (תורה סט)