מו

הָאָדָם שֶׁנָּפַל בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁאֵינוֹ קוֹשֵׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַתּוֹרָה וְהִלְכוֹתֶיהָ, הַקְּשׁוּרִים לְמִסְחָרוֹ, רַק חוֹשֵׁב עַל רִוְחֵי מָמוֹן, וּמִשְׁתַּדֵּל לְהָפִיק מָמוֹן מֵעֲסָקָיו, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר לַעֲסֹק בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי עַל פִּי תּוֹרָה. עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁנּוֹפֵל עַל־יְדֵי מִסְחָרוֹ לְסִכְסוּכִים וּלְמִשְׁפָּטִים, וְנֶאֱלָץ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, הַדָּנִים אוֹתוֹ לְפִי פְּסַק הַתּוֹרָה, וְכָל זֹאת מֵחֲמַת שֶׁלֹּא טָרַח לְנַהֵל מִסְחָרוֹ עַל פִּי תּוֹרָה. אָמְנָם הַכֹּל לְפִי חֹמֶר הַפְּגָם. אִם לֹא הִרְבָּה פְּגָמִים וְעַוְלוֹת בַּעֲסָקָיו, עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין. אֲבָל אִם הִרְשִׁיעַ וְעָסַק לְהֶפֶךְ מִדִּין תּוֹרָה, עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וּבַעַל דִּינוֹ זוֹכֶה תַּחְתָּיו: (תורה רפ)