ג

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" – 'שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה, שֶׁלֹּא תִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו'. זֶה רֶמֶז עַל כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִבְכּוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ לֵאָה, שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַסָּמֶךְ-מֵם ח"ו, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו. (הִלְכוֹת רֹאשׁ־חֹדֶשׁ ה', אוֹת כ"ט)