ח

לִפְעָמִים כְּשֶׁנִּפְקַח עֵינוֹ שֶׁל אֶחָד, וְרוֹאֶה נִפְלְאוֹת אֲמִתַּת הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְהַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם, וְהַתְּפִלּוֹת הַנּוֹרָאוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁנִּתְיַסְּדוּ עַל כָּל הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֵלּוּ, כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקו"מ תנינא כה), וְאָז מִתְפַּעֵל מְאֹד וְהָיָה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב, רַק שֶׁמְּצַפֶּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְקָרְבוּ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַזֹּאת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ בָּזֶה כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי וְנָכוֹן שֶׁכָּל הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים יָבוֹא וְיִתְקָרֵב לְכָאן וְיַכִּירוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מַה שֶּׁהוּא מְצַפֶּה לָזֶה וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְקָרֵב עַד שֶׁכֻּלָּם יִתְקָרְבוּ לְכָאן, זֶה בְּוַדַּאי עֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁמְּסִיתוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל הָעוֹלָם אֶל הָאֱמֶת וְיִתְקָרְבוּ כֻּלָּם וְאָז לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פְּחִיתוּת כָּבוֹד כְּשֶׁיִּרְצֶה גַּם הוּא לְהִתְקָרֵב, וְאָז דַּיְקָא יִתְקָרֵב הוּא גַּם כֵּן. וּבֶאֱמֶת לֹא כָּךְ הוּא הַמִּדָּה. כִּי אַדְרַבָּא זֶהוּ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְקָרֵב דַּיְקָא בְּעֵת שֶׁהָאֱמֶת נִשְׁלָךְ אַרְצָה וְיִרְאֵי חֵטְא נִמְאָסִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רש"י ביבמות כד:) : מִי גָּר אִתְּךָ – בַּעֲנִיוּתְךָ, כִּי מִטַּעַם זֶה אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ (יבמות כד:). וְעַל כֵּן מִי שֶׁפָּקַח ה' אֶת עֵינָיו וְרוֹאֶה מְעַט אוֹר אֲמִתַּת הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, רָאוּי לוֹ לָרוּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו דַּיְקָא עַכְשָׁו כְּבוֹרֵחַ מִבּוֹר שַׁחַת אֶל מְקוֹר חַיִּים, כִּי הֲלֹא כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ מַה שֶּׁפָּגַם וְקִלְקֵל מֵעוֹדוֹ וּבַמֶּה יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְאוֹרוֹת קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ בְּלִי יִסּוּרִים וּשְׁפִיכַת דָּמִים. עַל כֵּן כָּל תִּקּוּנוֹ כְּשֶׁיַּעֲמוֹד בַּנִּסָיוֹן וְיִתְקָרֵב עַתָּה דַּיְקָא (הלכות שבת ו', יב): אוצר היראה , צדיק עז.