א

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַזָּקֵן שֶׁבַּקְדֻשָּׁה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת תָּמִיד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִלְחֹם עוֹד שׁוּם מִלְחָמָה עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת בְּחִינַת בְּסָבֵי מוֹחָא שָׁקִיט וְשָׁכַךְ {אֵצֶל זְקֵנִים הַמֹּחַ שָׁקֵט וְרָגוּעַ} (זהר נשא, קכח), שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּחִינַת שְׁבִיתָה וּמְנוּחָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. וּמִשָּׁם צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, וְלַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ זוֹכֶה רַק לְהִסְתַּכֵּל בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּעֵין הָאֱמֶת, הוּא יָכוֹל לְהָבִיא הִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּי בְּלִבּוֹ, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה עַל יְדֵי עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים (הל' תפילין ו', לג): אוצר היראה, צדיק טו.