א

עַל־פִּי הַתּוֹרָה 'תִּקְעוּ תּוֹכָחָה' (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ח') עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם עַל פָּסוּק (יְשַׁעְיָה לג, כד): "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי" בְּאוֹת ו', שֶׁכְּשֶׁנִּתְוַסֵּף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל וְכוּ' אֲזַי נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַתְּפִלָּה בִּמְאֹד מְאֹד, כִּי נִתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אֶל הַקִּבּוּץ, וְעַל־יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלָּה עַל־יְדֵי־זֶה סְלִיחַת הֶעָו‍ֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם מֵעִנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַמְבֹאָר שָׁם מֵעִנְיַן רִבּוּי הַבָּתִּים עַד אֵין חֵקֶר שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְוַסֵּף שָׁכֵן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְוַסֵּף נֶפֶשׁ אֶחָד וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב כִּי נוֹרָא הוּא: