הֲלָכָה ב

אָסוּר לְהַזִּיק מָמוֹן לַחֲבֵרוֹ, וְאִם הִזִּיקוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה - חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בֵּין שֶׁהָיָה אָנוּס (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, סִימָן שעח, סְעִיף א). וּבַמִּשְׁנָה בִּגְמָרָא בָּבָא קַמָּא (כו.) מְפֹרָשׁ יוֹתֵר, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן'. אֲפִלּוּ בִּרְאִיָּתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ - אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר לוֹ לְאָדָם לַעֲמֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ (שָׁם סְעִיף ה):