וְעַתָּה לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה! מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם בַּעַל הַ"מּוֹרֶה נְבוּכִים" כִּוֵּן שֶׁלֹּא כְדִבְרֵיהֶם, רַק שֶׁהֵם אֵינָם מְבִינִים דְּבָרָיו וְיוֹצְאִים מִן הַדָּת עַל פִּי פֵרוּשָׁם אֶת דְּבָרָיו, אִם כֵּן בְּוַדַּאי אֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, מֵאַחַר שֶׁהוּא גַּם הוּא אֵינוֹ מַסְכִּים לְדַעְתֵּיהֶם וּלְדַרְכֵיהֶם וּלְמַעֲשֵׂיהֶם. וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ: שֶׁגַּם הוּא עִמָּהֶם וְאוֹמֵר כְּדִבְרֵיהֶם בְּסִפְרוֹ, בְּוַדַּאי אָנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתֵינוּ עַל הַר סִינָי, חָלִילָה לִנְטוֹת אַחַר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה הַסּוֹתְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, הַמַּחֲלִישִׁים כֹּחַ כָּל הַמִּצְוֹת עַל יְדֵי הַטְּעָמִים הַזָּרִים הַבְּדוּיִם שֶׁכּוֹתֵב עֲלֵיהֶם.
וּדְבָרִים הָאֵלֶּה אֵין אֲנִי כּוֹתֵב מִלִּבִּי, כִּי כְּבָר נִתְפַּרְסֵם שֶׁכַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמְרִים עָלָיו כָּל יִרְאֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, אוֹ שֶׁלֹּא כִוֵּן כְּפַשְׁטוּת דְּבָרָיו כְּמוֹ שֶׁתַּלְמִידָיו הַכּוֹפְרִים מְפָרְשִׁים אֶת דְּבָרָיו, וְאִם לָאו, בְּוַדַּאי אֵין אָנוּ שׁוֹמְעִים לִדְבָרָיו ח"ו, לִסְתֹּר אַחַת מֵהַתּוֹרָה אוֹ מִמִּנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי דְבָרִים כָּאֵלֶּה הַבְּנוּיִם עַל דַּעַת חַכְמֵי יָוָן - אֲשֶׁר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָסְרוּ לַהֲגוֹת בָּהֶם (עיין סנהדרין ק: ועיין עוד בבמדבר רבה פרשה יד, ד ובפרשה טו, כב.) :