י

וְלִפְעָמִים גַּם לְהַכְנִיעָם אֵין לָהֶם כֹּחַ כִּי אִם לְעוֹרֵר כֹּחַ הָאֻמּוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ עַכְשָׁו בַּגָּלוּת שֶׁאֵין לָנוּ כֹּחַ לַעֲנֹשׁ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הָרְשָׁעִים. וְלִפְעָמִים מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִין וּמַחֲלוֹקוֹת מֵהָרְשָׁעִים שֶׁעוֹמְדִים עַל הַכְּשֵׁרִים אַנְשֵׁי אֱמֶת, וְאֵין כֹּחַ בְּיָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם כִּי־אִם עַל־יְדֵי מִשְׁפְּטֵי הָאֻמּוֹת, וְגַם עַל־פִּי דִּין תּוֹרָה מֻכְרָחִים לָזֶה, אָז מִצְוָה גְּדוֹלָה לֵילֵךְ לְמִשְׁפְּטֵיהֶם וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְמָמוֹן לְהַשְׁפִּילָם, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יַעֲלֶה הַמִּשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה מֵהַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא בִּבְחִינַת: "עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל" (חֲבַקּוּק א, ד) שֶׁיּוֹצֵא וְנִתְיַשֵּׁר מֵעִקּוּלוֹ: