ונהר יוצא מעדן הינו מהתפלה וכו' להשקות את הגן הוא התורה בהודעתו הזאת שהוא מודיע ברוממות התפלה שהיא בעדן ולמעלה מגן התורה. יש לסובב עקר כונתו על תפלת האדם שהוא מתפלל על אודות התורה בעצמה שיזכה לברר ההלכה בכל דבר, באפן שידחה מאתו כל הרע, עד שיזכה לקיום התורה[133]. ומכתלי דבריו הקדושים בדבר הכתוב ראיתי וכו' אור הגנוז וכו' יש לבאר עוד שזה מחמת שהתפלה והעדן הוא ממדרגת הנסתר שבתורה, וזה ענין ההסתרה (עין לא ראתה) שהזכיר בדבר העדן (וכמובא מזה במקום אחר). גם יש לבאר בטעם בריאת הגן (והשקאתו מהעדן) שזה מחמת שהעדן אין לו גבול וסוף, כי הוא העדן והענג בסתרי תורת האין סוף יתברך, אשר לא נמצא כלל יכלת ואפשרות בהאדם המגבל לבא בו. ולא כן הגן (שהוא בתורה שבנגלה) שהוא העומד במדרגת הכלים המכשרים והמכרחים, לקבלת אור העדן והבאותיו בגבולים וצמצומים[134].
[133] וכמבאר מדברי מוהרנ"ת שתפלה כזאת נקראת בשם חיי עולם יותר מעצם התורה. [וגם כאשר יתפלל האדם על דבר גשמי וחיי שעה, מוכרח על כל פנים שיהיה כונת האדם כדי לזכות להתורה].
[134] כי מה שנאמר בשבח התורה: "ארכה מארץ מדה" הוא מצד הנסתר שבה (ומצד הדרש והרמז והאגדה, שגם הם נחשבים כעין הנסתר שבה). אבל ההלכות אשר בתורה שבנגלה, יתצמצמו בבוא בן דוד, כל פלפולי הפוסקים בספר הלכה ברורה אשר יחבר וכמובן בזה מדברי רבנו ז"ל במקום אחר.